בן ברכה ומנחם, נולד בשנת 1918 בעיר ראדום, פולין ועלה ארצה בשנת 1926. למד ב"ישיבה" בירושלים. מילדותו שאף לעבודה חקלאית ועם סיום לימודיו עבר לאבן יהודה, שם עבד בפרדסים ואחר-כך - בחקלאות ובשמירה במקומות שונים בארץ. במאורעות 1936 נפצע פצעים קלים בעמדות ההגנה בגבול יפו-תל-אביב. נחמיה עבר לזכרון יעקב, נחשד ברצח השומר הערבי של המושבה והועמד למשפט, תחילה כנאשם ברצח בכוונה תחילה, אחר-כך הוחלפה האשמה זו בהאשמת הריגת אדם בשגגה והוא נידון למעצר שנתיים במחנה עתלית.

בראשית מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל-התותחנים ועבר אחר-כך לבריגדה היהודית. הוא השתתף השתתפות פעילה בהצלת שרידי יהדות אירופה.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התייצב להגנת מקום-מגוריו - שכונת "המפדה האזרחי" שעל-יד רמת גן. עם הקמת יחידת-התותחנים בצה"ל הצטרף אליה, השתתף בקרבות ליד משמר הירדן, בעמק הירדן, ליד לג'ון ועוד. ביום כיבושה של נצרת נפצע בתאונת-דרכים, ולאחר שלושה שבועות, ביום כ"ח בתמוז תש"ח (4.8.1948), מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה, רחל, שני בנים ושתי בנות. בנו הצעיר נולד ארבעה חודשים לאחר נפילתו.